#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הברכה על בדיקת חמץ?	"בא""י אל""ה אקב""ו על ביעור חמץ [דבדיקה הוא תחילת הביעור, ומיד אחר הבדיקה מבטלו והיינו הביעור לחמץ שאינו ידוע (טור, ב""י, מג""א ס""ק א')]"	סימן תלב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם בירך לבער חמץ?	"יצא (דרכ""מ ס""ק א ', מ""ב ס""ק ג')<br> "	סימן תלב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך ליטול את ידיו קודם הבדיקה?	"המג""א (ריש סימן) הביא ממהרי""ל שצריך ליטול את ידיו תחילה, וביאר תשובת מהרש""ל (סי' פ""ו) דהוא משום נקיות (ח""י, מ""ב ס""ק ב'), ומבואר במחה""ש דאע""פ שמדינא א""צ ליטול את ידיו מ""מ כיון שבדיקת חמץ בא לטהרת הרגל והיא מצוה חשובה ראוי להחמיר לעשותו בנקיון, וטוב ליגע במקום מטונף כדי שיהא מחויב ליטול את ידיו מדינא, אמנם כתב הערוה""ש (סע' א') אם בודק מיד אחר מעריב א""צ ליטול את ידיו שהרי נטלן קודם לתפילת מעריב."	סימן תלב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך ליטול את ידיו אם אינו מברך על הבדיקה?	"הפמ""ג (א""א ריש סימן) כתב דאפי' אם בני ביתו שומעין להברכה צריכים ליטול את ידיהם, אבל אם בודק קודם ליל י""ד דאפי' הבעה""ב אינו מברך א""צ ליטול את ידיו (הליכות שלמה פסח פ""ה הע' כ""ט) {ויש לפרש דתקנו ליטול את ידיו מחמת הברכה, ואפי' בשומע כעונה צריך ליטול וכמ""ש במ""ב לעיל (סי' ע""ה ס""ק כ""ט) דערום אינו יכול לשמוע לברכה, וכן בביה""ל לעיל (סי' ק""ד סע' ז') הביא מפמ""ג דמסתפק במי שצריך לנקביו או ידיו מטונפות, אמנם פשטות הפמ""ג כאן משמע דאפי' אם בודק קודם ליל י""ד צריך ליטול את ידיו דאינו מחמת הברכה אלא מחמת חשיבות המצוה, וצ""ע}"	סימן תלב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לא בירך בתחילת הבדיקה 1) קודם שסיים בדיקתו 2) אחר שסיים בדיקתו?	"1) הכל בו (מובא בב""י ורמ""א) כתב דעדיין יכול לברך דמקרי עובר לעשייתו {ומשמע ממג""א (ס""ק ב') דאפי' אם נגמר הבדיקה אבל עדיין לא ביטל יכול לברך, וכן משמע מב""י דהברכה קאי אף על הביטול, וכן משמע משע""ת (ס""ק ב')} 2) כתב המג""א (ס""ק ב') דיברך למחר בשעת השריפה, אבל הח""י מדייק מרמ""א דאחר בדיקתו תו לא מצי לברך בשם ומלכות, והכריע המ""ב (ס""ק ד') דאין מוחין ביד מי שרוצה לברך בשעת השריפה דיש לו על מי לסמוך"	סימן תלב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לדבר אחר הברכה 1) קודם שהתחיל לבדוק 2) אחר שהתחיל לבדוק?	"1) לא ידבר, ובדיעבד אם דיבר שלא בענין הבדיקה צריך לחזור ולברך (מג""א ס""ק ג', מ""ב ס""ק ה') 2) הרא""ש הביא שיטה דס""ל דאסור לדבר בכל משך הבדיקה ואם שח שלא מענין הבדיקה צריך לחזור ולברך אבל חולק על שיטה זו וס""ל דבדיקה הוי כמו ישיבה בסוכה או אכילה בסעודה דמותר לדבר לאחר שהתחיל אבל מסיים דלכתחילה טוב ליזהר שלא לעסוק בשיחה בטילה עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ, וכן פסק המחבר ורוב הפוסקים [אכן, הט""ז (ס""ק ג') ס""ל כשיטה ראשונה דהוי הפסק ולא דמי לסוכה וסעודה דהתם בידו הוא לפסוק מיד משא""כ בבדיקה מחויב הוא לגמור כל הבדיקה, אבל הערוה""ש (סע' ג') דחה דאין חיוב ברכה על כל מקצת בדיקה ופשוט לו דאינו הפסק]"	סימן תלב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מברך שהחיינו בשעת בדיקת חמץ?	"הטור הביא מבעל העיטור דיש סוברים לברך שהחיינו שהוא בא מזמן לזמן ויש סוברים דאין לברך דאינה קבוע לה זמן דהמפרש בים ודעתו לחזור צריך לבדוק מתחילת השנה [ולא דמי לקריאת המגילה דמברכין שהחיינו אע""פ שכפרים מקדימין ליום הכניסה דשאני התם דזמנים אלו תקנו חכמים לא פחות ולא יותר (ב""י)], והבעל העיטור מסיק דתקנו חכמים דהוא רשות לברך (ב""י, חדושי הגהות ס""ק ב'), אכן הרא""ש ס""ל דלא יברך שהבדיקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל, והקשה המהרש""ל הרי איסור חמץ הוא קודם הרגל, ותי' הט""ז (ס""ק ב') דאותו זמן האיסור מתייחס להרגל דנקרא ראשון ועל כן יותר טוב לברך בעיקר הרגל ופוטר את הטפל, והפמ""ג (מש""ז ס""ק ב') הביא מרשב""א בשם רבינו פרץ עוד טעם שלא לברך שהחיינו מפני שהוא מכלה החמץ ואינו ראוי לברך, וביאר הפמ""ג דומיא לרמ""א לעיל (סי' רכ""ג סע' ו') דאין אומרים תתחדש בעורות שהורג בריה {אע""פ דמשמע מפמ""ג כאן דאין לברך שהחיינו על הריגת בריה מ""מ מבואר בפמ""ג לעיל (סי' רכ""ג) דיכול לברך וצ""ל דלא קיי""ל כהרשב""א}, והערוה""ש (סע' ד') כתב דאין מברכין שהחיינו שאינה מצוה שיש בה שמחה {ואולי כוונתו כהפמ""ג, וכן מבואר מאבודרהם דאין מברכין מפני שאין בו שמחה אלא צער באיבוד החמץ}, ועוד כתב האבודרהם דאין מברכין אלא בגמר מצוה, ועוד כתב המאירי (פסחים ז' ע""ב) דאין מברכין על מצוה דהוי הרחקה לעבירה"	סימן תלב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם צריך לבדוק כמה בתים?	ברכה אחת פוטרת כמה בתים	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם ההליכה מבית לבית נחשב כהפסק?	"כתב הבית הלל (יו""ד סי' רפ""ט) דאינו הפסק דאפי' דיבור אינו הפסק (ח""י, מ""ב ס""ק ז') {ונראה דאפי' אם הלך בין הברכה להתחלת בדיקה א""צ לחזור ולברך דהוי הליכה לצורך בדיקה}, והחיי""א (כלל קי""ט סע' כ""א) והפר""ח ס""ל דאם צריך לילך למקום רחוק [כגון חצר אחרת] צריך לחזור ולברך, אבל המ""ב (ס""ק ז') הביא מחק יוסף ומאמ""ר דהכל מצוה אחת ואין שייך לומר שההליכה הוי הפסק"	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם רוצה אחרים לסייעו בהבדיקה 1) והבעה""ב ג""כ בודק 2) ואין הבעה""ב בודק?"	"1) לכתחילה הבעה""ב ג""כ יבדוק משום מצוה בו יותר מבשלוחו (מג""א ס""ק ה', מ""ב ס""ק ח'), ואז הוא יכול לברך והאחרים ישמעו לברכתו ויענו אמן, ואם לא שמעו ברכתו לכתחילה לא יבדקו [דלכתחילה לא יעשה מצוה בלא ברכה] אבל אם קשה לו לגמור הבדיקה מעצמו יבדקו בלא ברכה [דכיון דכל הבדיקה היא מצוה אחת אינם יכולים לברך מאחר שבירך הבעה""ב] (ח""י, מ""ב ס""ק י""א) [אבל הח""י עצמו ס""ל דאפי' אם קשה לו אסור לו לבדוק כיון שלא שמע הברכה, ולא קיי""ל כוותיה (שעה""צ ס""ק ט')] 2) השליח מברך, וכמו שמצינו במילה ותורם {ומזוזה} דהעושה מעשה מצוה מברך (מג""א ס""ק ו', דגול מרבבה, מ""ב ס""ק י'), וכן מצינו לגבי הדלקת נרות (מ""ב לעיל סי' רס""ג ס""ק כ""א), וחידש רשז""א (הליכות שלמה פסח פ""ה סע' י""ד) דאם מינה כמה שלוחים וכל אחד יש לו מקום נפרד כל אחד יכול לברך מעצמו ואינו דומה לבעה""ב שבירך דברכתו חל על כל הבית משא""כ ברכת השליח אינו חל אלא על מקום הנפרד, והפסק""ת (הע' 61) לא ניחא ליה בזה {ומשמע דאם בודק בלא מינוי שליחות מבעל הבית אינו יכול לברך, וכתב הקה""י חדשים (מנחות כ""ג) דה""ה לגבי קביעות מזוזה שלא בשליחות אינו יכול לברך, וכן נקט השבט הלוי (ח""ב סי' קנ""ח אות ב') וכן משמע משדי חמד (מערכת מ' אות קל""א), אכן האגור באהליך (פ""ב סע' ה', פ""ז סע' י""א) מאריך להוכיח דא""צ דיני בשליחות במזוזה וא""כ פשוט שיכול לברך כשקובע המזוזה אפי' בלא מינוי שליחות, ע""ש}"	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כמה צריך לבדוק משום מצוה בו יותר מבשלוחו?	"הפמ""ג (א""א ס""ק ה') הביא ראיה מגמ' פסחים (ד' ע""ב) דכל שבדק במקצת אין מצוה בו יותר מבשלוחו {וכן משמע מגמ' קידושין (מ""א ע""א) דאין צריך לעשות כל ההכנות לשבת מעצמו}, אבל הגר""ז (סע' ח') ס""ל דעדיף אם הוא יבדוק כל הבית מעצמו, וכן נקט הקובץ הלכות (פ""ה סע' י""ב) [ועי' בהערות שם דהקשה על ראייתו של הפמ""ג [ועוד הדרכ""ת (יו""ד סי' כ""ח ס""ק ס""א) רצה להוכיח מגמ' זה דהממנה שליח בשכר עדיף מסתם שליח והוי כאילו הוא גופא עשה המצוה ודלא כהפמ""ג], וגם רצה להביא ראיה מגמ' קידושין הנ""ל דצריך לבדוק כל הבית דרב ספרא טרח להחריך רישא, ומשמע דהחריך כל הראש ולא עשה התחלה בעלמא, ונראה דיש לדון בזה, אכן בקובץ הלכות סוכות (פ""א סע' ד') נקט כהפמ""ג דסגי במקצת] "	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי ראוי להיות שליח לבדוק 1) מעיקר הדין 2) לכתחילה?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-a10bf6afc4ab7775cf9c32f34c014fd93eae7a5d.jpg"">"	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך להניח פתיתים חמץ קודם שיבדוק?	"הכל בו הביא מנהג זה כדי שלא יהיה ברכה לבטלה אבל חולק על המנהג דהברכה הוא לבער חמץ אם נמצא (ב""י), אבל הרמ""א כתב דכן נוהגין, אבל בדיעבד אם לא נתן אינו ברכה לבטלה וכמ""ש הכל בו דדעתו לבער אם נמצא חמץ, והגר""א (ס""ק ט') הביא ראיה לזה מברכת המפיל [אמנם כתב השעה""צ (ס""ק י""ב) בשם הפתחי תשובה בשם עמק הלכה דהיום שנוהגין לכבד ולנקות את הבית היטב מדינא צריך להניח פתיתין, אמנם כתב הליכות שלמה (פסח פ""ה סע' י""ב) דעדיין יש ענין לבדוק אם באמת הוא מנוקה היטב], ועוד כתב הט""ז (ס""ק ד') דאינו ברכה לבטלה דהברכה קאי על מה שיבער למחר [וא""כ הוי כאילו הוא עומד באמצע הבדיקה (ערוה""ש סע' ה')], והוסיף הדרכ""מ (ס""ק ב') בשם המהרי""ל דאם לא נמצא כלום היה שורף הכלי שלקח לבער בו כדי לזכור מצות ביעור. למעשה, אע""פ שהט""ז ס""ל דעדיף שלא להניח פתיתין שמא יאבד (שעה""צ ס""ק י""א) מ""מ אין כדאי לבטל מנהג של ישראל (ח""י, מ""ב ס""ק י""ג). ומצינו עוד טעמים להניח פתיתין, א' המהר""י ווייל (סי' קצ""ג) כתב כדי שלא ישכח לבטל למחר, ב' הח""י כתב כדי שיתייאש מן הבדיקה כשאינו מוצא שום חמץ"	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איזה חמץ ראוי להניח?	"כתב המג""א (ס""ק ו') נוהגין להניח חמץ קשה שאינו מתפרר וגם יהיה במקום המשומר (ח""י, מ""ב ס""ק י""ב), וגם כל אחד יהיה פחות מכזית (שע""ת ס""ק ז')"	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כמה פתיתין ראוי להניח?	"הבאה""ט (ס""ק ח') הביא מאריז""ל להניח י' פתיתין (מ""ב ס""ק י""ג)"	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי ראוי להניח הפתיתין?	"לכתחילה הבעה""ב לא יניח הפתיתין כדי שיהא צריך לבדוק אחריהם אבל אם אין לו אחר יכול להניחם מעצמו {ונראה דכלפי הבדיקה ליכא מעלה כשהוא מניח את הפתיתין אבל עדיין יש מעלה ע""פ סוד, ולגבי חשש ברכה לבטלה ליכא דעדיין צריך לבדוק אם הוא מנוקה היטב, וגם קאי על הביעור}"	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם צריך להניח פתיתין כשהוא בודק ליל י""ג?"	"מצד הברכה א""צ להניח פתיתין, אולם לפי הטעם דח""י שלא יתרשל מבדיקה נראה דיש מקום להחמיר להניח הפתיתין [וגם אפשר ע""פ סוד יש ענין ג""כ] (פסק""ת הע' 42 בשם ריש""א בקובץ תשובות ח""ג סי' ע""ג), אמנם כתב המנח""י (ח""ח סי' ל""ה) כיון דליכא חשש ברכה לבטלה יש לחוש להט""ז דשמא יאבד אחד מהם ולא יניח העשרה פתיתין, וכן הורה הגרי""א פארכהיימער שליט""א"	סימן תלב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הניח י' פתיתין ולא מצא אלא ט'?	"כתב השע""ת (ס""ק ז') בשם זרע אמת דא""צ לחזור ולבדוק כל החדרים [אמנם מבואר מהתשובה דמיירי כשלא גמר בדיקתו ותלינן דנשתנה מקומו לחדר אחר, ולפי""ז לאחר שגמר כל הבית ולא מצאו יהא מחויב לחזור ולבדוק, אמנם ר""י באק רצה ללמד זכות להקל ע""פ המ""ב לקמן (סי' תל""ח ס""ק ה') בשם המג""א דכל חדר וחדר מקרי בית בפנ""ע וא""כ הוי ציבור אחד של חמץ ויש ב' בתים בדוקים לפניו ולאחר ביטול הוי מח' מחבר ורמ""א (סי' תל""ט סע' ב') וממילא יש להקל בפחות מכזית, ועי' בפתח""ת (סי' תל""ד הע' 6) דכתב דיש לתלות דמתחילה לא היה אלא ט', ואולי יש עוד מקום להקל ע""פ המ""ב לקמן (סי' תמ""ב סע' ח', שעה""צ סי' תנ""ט ס""ק מ""ח) דמבואר דלאחר ביטול ליכא חיוב לבער פחות מכזית, אמנם יתכן דזהו דוקא כשהוא יודע מקומו ויזהר שלא לבא לידי אכילה אבל הכא כיון שאינו יודע מקומו אפשר דיש לחוש שמא יבא לידי אכילה]"	סימן תלב סעיף ב		
